השופט ס' ג'ובראן:
1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתפ"ח 1105/06 מיום 30.11.2009 (כבוד השופטים ש' דותן, ד' גנות ו-ש' שוחט).
רקע עובדתי ודיוני
2. כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של ניסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). לפי המתואר בכתב האישום, ביום 20.8.2006 בשעה 3:00 לערך, נטל המערער גרזן אשר היה מונח מתחת למזרן מיטתו בחדר השינה וחבט בראשה ובצווארה של אשתו (להלן: המתלוננת) מספר פעמים בלי שום סיבה נראית לעין. כתוצאה מהחבטות נגרמו למתלוננת, בין היתר, חבלות וחתכים מרובים בפנים ובצוואר וכן שברים בחלקים שונים של גולגולתה.
3. ביום 18.10.2009 הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
4. בית המשפט קבע, כממצא עובדתי, כי גרסת המערער לפיה הכה במתלוננת באמצעות קת העץ של הגרזן ולא בלהב, אינה מתקבלת על הדעת ואינה מתיישבת עם הראיות האחרות, כדוגמת תיאורי הרופאים. לאור קביעה זו, הגיע בית המשפט למסקנה כי מעשיו של המערער מקיימים את היסוד העובדתי הנדרש להוכחת עבירת הניסיון לרצח.
5. לעניין מצבו הנפשי של המערער, קבע בית המשפט, לאחר שהתרשם מחוות הדעת שהגישו הצדדים ומעדויות המומחים, כי המערער לא סבל ממחלה שפגעה ברוחו או מליקוי בכושרו השכלי וכי לא חלה במקרה זה ההגנה הקבועה בסעיף 34ח לחוק העונשין.
6. לבסוף, קבע בית המשפט כי מתקיים בענייננו היסוד הנפשי הנדרש וכי הוכחה קיומה של כוונת קטילה. בעניין זה קבע בית המשפט, בין היתר, כי עצם העובדה שהמערער הכה את המתלוננת מספר פעמים באמצעות גרזן חד באזורים רגישים בגופה מעידה על כך שהתכוון להמיתה. בית המשפט דחה את טענת המערער לפיה בעת המעשה היה חסר שיקול דעת, כמו גם את טענתו לפיה ביצע את המעשים תוך כדי שינה.
7. ביום 30.11.2009 הטיל בית המשפט על המערער עונש של 14 שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים והתנאי שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע וכן פיצוי למתלוננת בסך של 20,000 ש"ח. בגזר דינו, התייחס בית המשפט לחומרת העבירה שביצע המערער ולכך שלאחר מעשה ברח מהמקום מבלי להזמין שירות רפואי למתלוננת. כמו כן, התייחס בית המשפט למצבו הנפשי של המערער ולכך שהביע חרטה על מעשיו.
טענות הצדדים
8. טענות המערער מופנות כלפי הרשעתו בעבירת הניסיון לרצח ולחלופין, כלפי העונש שהוטל עליו.
לעניין הכרעת הדין, טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שקבע כי התגבשה אצלו כוונה להרוג את המתלוננת. לטענתו, לא נשללה טענתו לפיה הוא הכה את המתלוננת באמצעות קת העץ של הגרזן ולא באמצעות החלק המתכתי שלו. עוד טוען המערער בהקשר זה, בין היתר, כי לא ניתן להסתמך על המסמכים הרפואיים על מנת לשלול את גרסתו וכי מהראיות עולה שנמצא דם רק על קת העץ של הגרזן. בנוסף, טוען המערער כי מעשהו היה ספונטני וללא שיקול דעת ולכן לא התגבשה אצלו כוונת הקטילה הנדרשת.
לעניין גזר הדין, טוען המערער כי בית המשפט המחוזי החמיר בעונשו ולא נתן משקל מספק למצבו הנפשי בעת ביצוע העבירה ולנסיבותיו האישיות. עוד מבקש המערער כי נבטל את הפיצוי למתלוננת שהוטל עליו לשלם.
9. מנגד, סומכת המשיבה את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ועל נימוקיו. לטענתה, צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו לפיה כוונת הקטילה הוכחה מעבר לכל ספק סביר. לטענתה, ניתן ללמוד על כוונת הקטילה מחקירתו של המערער במשטרה, מהאופן בו הכה את המתלוננת וכן מהמסמכים הרפואיים המצביעים על קיומם של חתכים בראשה ובצווארה של המתלוננת. בנוסף, טוענת המשיבה כי משעה שטענת המערער לפיה סבל ממחלת נפש נדחתה על ידי בית המשפט, לא ניתן לקבל את טענתו החדשה לפיה מעשהו היה ספונטני וכי לא יכול היה לשלוט על מעשיו. לעניין גזר הדין, טוענת המשיבה כי העונש שהוטל על המערער הולם את חומרת מעשיו וכי אין מקום להתערב בו.
דיון
ניסיון לרצח - היסוד העובדתי
10. בטיעוניו, מבקש המערער כי נתערב בקביעות עובדה ומהימנות של בית המשפט המחוזי. כך, הוא מבקש כי נקבע שבית המשפט המחוזי שגה בכך שקבע כי גרסתו לפיה הכה במתלוננת באמצעות קת העץ של הגרזן אינה מתקבלת על הדעת. אין בידי לקבל טענות אלה.
11. ככלל, הלכה היא כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בקביעות וממצאי הערכאה הדיונית אשר התרשמה מהראיות ומהעדויות "מכלי ראשון", וגיבשה קביעותיה בהתאם (ראו למשל: ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632 (2000); ע"פ 377/61 לוי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יז 1065, 1074-1073 (1963)). על אף טענותיו של המערער, לא שוכנעתי כי מקרה זה הינו מקרה חריג אשר מצדיק התערבות בקביעות העובדה והמהימנות של בית המשפט המחוזי.
12. אף לטעמי גרסתו של המערער לפיה הכה את המתלוננת באמצעות קת העץ של הגרזן אינה הגיונית ואינה מתיישבת עם הראיות האחרות בתיק. ראשית, עיון במסמכים הרפואיים בתיק מעלה כי למתלוננת נגרמו חתכים בראשה ובצווארה. כך למשל, בדו"ח הפאראמדיק שהגיע למקום האירוע נכתב כי "נצפה חתך עמוק בצוואר צד שמאל, חתכים מרובים בפנים". שנית, מסקנה זו מתחזקת לאור העובדה שהמערער, בחקירתו במשטרה מיום 21.8.2006 אמר באופן מפורש כי "לא חשבתי שהיא תמות אבל ברגע שהשתמשתי בכלי חד בוודאי שהיא תמות". לפיכך, מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה מעשיו של המערערים - הכאת המתלוננת מספר פעמים באמצעות גרזן בפניה ובצווארה - מקיימים את היסוד העובדתי הנדרש להוכחת עבירת הניסיון לרצח, מקובלת עלי ולא מצאתי מקום להתערב בה.